החלטה בתיק ת"א 35419-01-11

1.      בפני בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן:"המבקשת"), לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה"), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט, בהתאם לתקנה 519 (א) לתקסד"א וסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

2.      עסקינן בתביעה על סך 234,011 ש"ח.

התובעת חברה קבלנית, העוסקת בין היתר, בביצוע פרויקטים ועבודות תשתית.

הנתבעת 2 עוסקת בביצוע עבודות חשמל ותשתית.

התובעת טוענת בין היתר, כי הנתבעת 1 - חברת החשמל לישראל, בעצמה או באמצעות הנתבעת 2 מטעמה, התרשלה וגרמה לה לנזקים עת ביצעה עבודות תשתית, ופגעה בקווי ביוב שהניחה התובעת בישוב שוהם.

3.      בבקשה נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד המבקשת. עוד נטען כי המשיבה בחרה שלא להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתה חרף החלטת בית המשפט בקדם המשפט אשר התירה תיקון כאמור, וכי הסיכויים שהתביעה תתקבל קלושים.

המבקשת טוענת, כי קיים סיכון ממשי בעטיו יקשה עליה לגבות את הוצאות המשפט שייפסקו לטובתה, במידה ותידחה תביעת המשיבה.

4.      המשיבה טוענת בתגובה, כי סיכויי תביעתה טובים וכי יש ביכולתה להוכיח את תביעתה לכשתידרש.  עוד נטען, כי מצבה הכלכלי של המשיבה איתן וכי המבקשת לא הביאה כל ראיה לטענותיה לענין מצבה הכלכלי של המשיבה.

5.      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

       סעיף 353א' לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הנטיה של בית משפט לחייב בהפקדת ערובה תאגיד גדולה ממקרה של תובע, שהינו אדם פרטי (ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מ"ד (1) 647 בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y נ' שגב ואח' פ"ד נ' (3) 473, 471).

6.      בע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים תק- על 2008 (1) 1855, נפסק על ידי כב' השופט מלצר כי ככל שמדובר בענינה של חברה תובעת "גובר" סעיף 353א' לחוק החברות  על תקנה 519 לתקסד"א וכי קיימות שתי חלופות שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה. הראשונה- אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השניה- אם בית המשפט סבור כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

"...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון.ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:

(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים;

(ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג;

  ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות-אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, יתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו:פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

 (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד..."   (סעיף 13 לפסק הדין).